ראשית עלי להצטער על כך שרק כעת ניתן פסק הדין וזאת מחמת עיכוב ממושך שנגרם בשל חופשת מחלה ארוכה. מודעת אני היטב לכך שהעדר הכרעה גרם לתובע לעוגמת נפש לא מועטה, אולם על אף כל כוונותי לא הצלחתי עד עתה להתפנות לעיון במלוא החומר הרב שהגיש התובע במהלך ההליך ולכתיבת פסק הדין.
1. המדובר בתביעה נוספת מתוך תביעות רבות של התובע כנגד אורגנים שונים של המדינה, והנובעים, רובם, ממחלוקות באשר לחובות שנוצרו לתובע כתוצאה מאי תשלום דו"חות תנועה בשנת 1999, והליכים נוספים שהתובע נקט כנגד משרד החנוך וגופים שונים.
2. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 15.9.09, תביעה זו נוגעת אך ורק לנזקים שהתובע טוען כי הנתבעים גרמו לו בכך שהטילו עיקול על משכורתו ביום 4.7.2002 וזאת בשל חוב בגין אגרת משפט שהיה רשום אצל הנתבעת 2 בגין הגשת תביעה בת.א. (חיפה) 10076/97 (להלן: "ההליך המשפטי"). העיקול הוטל חרף העובדה כי ההליך המשפטי בוטל מיד לאחר פתיחתו, ולפיכך לא היה קיים לתובע חוב באותה העת ולא היה מקום להטיל את העיקול.
משהתקבלה אצל הנתבעת הודעת ביהמ"ש כי החוב אינו קיים בשל מחיקת התביעה, בוטל העיקול ביום 14.7.02, דהיינו בחלוף 10 ימים ממועד הטלתו.
3. התובע, משלב בתביעתו מספר רב של ענינים ונושאים, חלקם מבוססים על עובדות והתרחשויות, אך "מתובלים" בפרשנות של התובע לאופן התרחשות האירועים והסיבות להם, כאשר בבסיס טענותיו עומדת תיאורית קונספירציה שהתובע סבור שנרקחה כנגדו על ידי גורמי ממשל שונים, ובלשונו הציורית של התובע:
"..מזה קרוב לעשור מאז הוציא עלי הממסד חוזה חיסול נפשי וכלכלי ועד לרגע כתיבת תביעה זאת עושה הממסד כל לעיל ידו על מנת שרק האף יהיה מעל המים והמבין יבין".
לצערי, על אף שהתובע צבר ידע משפטי לא מועט בהליכים המשפטיים הרבים שניהל ומנהל, הוא אינו מפריד בין הדבקים, מנסה להביא לשינוי החלטות שיפוטיות ואחרות שנעשו חלוטות זה מכבר, מערב בין עובדות למסקנות, ו"מלעיט" את בית המשפט במסמכים רבים ובכתבי דין ארוכים ומסורבלים המקשים עד מאוד על הפרדת העיקר ודיון ענייני בטענותיו.
למרות זאת, ושמוסכם על התובע, כי תביעה זו עוסקת אך ורק בנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהטלת העיקול ביום 4.7.02, אדון אך ורק בענין זה תוך התעלמות משאר הנושאים שמעלה התובע בתביעתו.
טענת מעשה בי-דין
4. בכתב ההגנה ובתחילת הדיון בפני העלתה הנתבעת טענה לקיומו של מעשה בי-דין וזאת לאור פסק דינו של כב' השופט פרידמן בת.ק. (חיפה) 661/06 (להלן: "התביעה הקודמת") אשר בו נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבעת כאשר נשוא התביעה הקודמת כפי שקבע השופט בפסק הדין הינו:
"עוגמת נפש והוצאות ונזקים נלווים בשל ביטול באחור של רישום חוב במרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות
. וכן עוגמת נפש ונזקים בשל עיקול שהוטל ביום 4.7.02 ובוטל ב-14.7.02, כעולה מהודעת הביטול שצורפה".
ובהמשך בסעיף 11 לפסק הדין נקבע:
"..אותם דברים בשינויים המחוייבים (דחיית התביעה - פ.ל.)
יש לומר אף לגבי התביעה בגין העיקול שבוטל. לטענת התובע הנזק שנגרם לו בגין אותו עיקול....גרם בסופו של דבר לפיטוריו. לא הוברר בצורה משביעת רצון מה היה היסוד להטלת העיקול. מכל מקום הנזק הנטען - בודאי שלא הוכח אף לכאורית...."
5. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 15.9.09, ללא עיון בכתבי הטענות קיים קושי להכריע בשאלת מעשה בי-דין, שכן יש לבחון באם אכן עילת התביעה שבפני היתה חלק מעילת התביעה בתביעה הקודמת ואין די בכך שביהמ"ש התיחס לסוגית העיקול בפסק דינו שכן באם ענין זה לא היה חלק מגדר המחלוקת בתביעה הקודמת, כפי שזו הוגדרה בין הצדדים (בין אם בכתבי הטענות ובין אם במהלך הדיון), אין בהכרעה שבפסק הדין ליצור מעשה בי-דין בנוגע אליה. כפי שהובאה ההלכה בבג"צ 6496/99
עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט בית המשפט העליון, פ"ד נה (1) 193 (5.12.1999):
"...הלוא אחד התנאים להיווצרותו של השתק פלוגתה הוא שהשאלה בה הכריע בית המשפט אכן הועמדה במחלוקת (ע"א 246/66
קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561, 584), ולבעלי הדין ניתנה הזדמנות להביא את ראיותיהם ולטעון את טענותיהם לגביה (נ' זלצמן, "
מעשה בית-דין בהליך אזרחי", (תשנ"א-1991), סימנים 142 ו-311). וקביעה בפסק-דין, בה מתייחס בית המשפט לשאלה שבעלי הדין לא העמידוה להכרעתו ולא עסקו בה בראיותיהם ובטענותיהם, אין בכוחה להקים השתק פלוגתה (ע"א 158/83
פינקל נ' נוימן, פ"ד לח (1) 17 ,24)".
6.לאחר הדיון בפני צירף התובע הן את כתב התביעה שהוגש בתביעה הקודמת והן את פרוטוקול הדיון בפני כב' השופט פרידמן. כפי שטען התובע, בצדק, בכתב התביעה בתביעה הקודמת אין זכר לסוגיית העיקול, והענין נזכר על ידי התובע במהלך הדיון, וזאת, לטענתו, רק על מנת להדגים את התעמרות הנתבעת בו.
התובע גם מפנה לדברי ב"כ הנתבעת בדיון בתביעה הקודמת אשר אמר באופן מפורש:
"העיקול הוא לא נשוא התיק הרלוונטי. גם הובהר לו במכתב. אם רוצה התובע שיתבע בנפרד בין העיקול".
משכזו היתה עמדת הצדדים בתביעה הקודמת ברי כי סוגית הנזקים בגין העיקול לא היתה חלק מגדר המחלוקת בין הצדדים, לתובע לא היתה הזדמנות להביא ראיות לגביה, ומשכך, הכרעת בית המשפט בה היתה הכרעה אגבית, על אף שלא כך התייחס בית המשפט שם לענין, ולא מתקיים מעשה בי-דין.
אינני רואה בעין יפה את העובדה שנציג הנתבעת בחר לטעון בפני טיעון הפוך לטיעון שהועלה על ידי הנתבעת בתביעה הקודמת, תוך הסתמכות על פסק הדין בלבד וללא הפנייתי לכתבי הטענות ולפרוטוקול שבודאי היו בפני הנתבעת בעת העלאת טענתה בדבר מעשה בי-דין. אני מצפה מנציג הנתבעת, במיוחד בתביעה קטנה שבה הצד השני אינו מיוצג, כי לא יעלה טענה ממין זו, בהתחשב בעמדה שהציגה אותה נתבעת בהליך הקודם, אשר יתכן ואף מקימה כלפיה מניעות.
העדר עילה וניצול לרעה של הליכי משפט